בחירת הדרך המתאימה להסדרת הגירושין

כאשר זוג עומד לפני גירושין, עליהם לבחור את הדרך שבה הם יסדירו את העניינים הרלוונטיים – מי עוזב את הבית ומתי? איך ממשיכים לגדל את הילדים? איפה הילדים יתגוררו? מתי הילדים יהיו אצל כל הורה? מה גובה  דמי המזונות עבור הילדים? איך מחלקים את הרכוש? עד לפני כעשרים שנים, ביו רק שתי אופציות: 1. בני-הזוג החליטו לבד לגבי כל הסוגיות ופנו ביחד לעורך-דין לערוך הסכם גירושין, או 2. כל אחד פנה לעורך-דין משלו והתחילו לנהל הליכים משפטנים בבית המשפט או בבית הדין הדתי. בשנות התשעים התפתחה בישראל דרך נוספת – גישור – שהפך לדרך מעודפת ע"י זוגות רבים שרצו להימנע ממלחמה בבית המשפט אך לא היו מסוגלים להגיע להסכם בכוחות עצמם.

עכשיו קיים תהליך נוסף – חדשני מבחינת עורכי-דין – שנקרא "גירושין בשיתוף פעולה". בדרך החדשה, שגם היא (כמו הגישור) פותחה בארה"ב והתפשטה בשנים האחרונות באירופה וגם בישראל, עורכי-הדין שמייצגים את בני-הזוג מתפקדים לגמרי אחרת מעורכי-דין רגילים. כל צד מיוצג על ידי עורך-דין שמחויב לפעול רק מחוץ לכותלי בית המשפט. עורכי-הדין וגם בני-הזוג מחויבים לשתף פעולה, לגילוי מלא של כל המידע הרלוונטי ולניסיון להגיע להסכם גירושין מקובל על שני הצדדים. לא מגישים תביעות, לא מבקשים צווים למיניהם, אין עיקולים ואין איומים לפתוח בהליכים משפטיים. עורכי-הדין שמציעים את הדרך הזו מאמינים שטוב יותר למשפחה אם אפשר להגיע להסכמות בשיתוף פעולה – שיתוף פעולה של בני-הזוג, שיתוף פעולה בין שני עורכי הדין ושל אנשי מקצוע נוספים שעשויים להיות מעורבים בתהליך.

אפיון נוסף לשיטה החדשה הוא המעורבות בצוות בין-מקצועי. בנוסף לעורך-דין לכל בן-זוג, בני-הזוג נעזרים גם ביועץ גירושין שמשמש כעין "מאמן" אישי שעוסק במימד הרגשי והתקשורת בין בני-הזוג. יש קבוצות עבודה שמציעים יועץ אחד לשני בני הזוג (במקום שני יועצים) ויש קבוצות שמשאירים את הכללת יועצים לרצונות בני-הזוג או מחליטים לפי המצב של בני-הזוג. כמו כן, מצרפים מומחה לילדים שנפגש עם ילדי בני-הזוג כדי לייעץ להם בנושאים הקשורים לילדים. מצרפים גם יועץ כלכלי שמסייע בחלוקת הרכוש. בני-הזוג ממנים את שעות העבודה של כל אנשי הצוות המסייעים להם להגיע להסדר. מתקיימים ישיבות בין אנשי המקצוע והתייעצויות טלפוניות וכל השעות האלו משולמות ע"י בני-הזוג.

למעשה, יש הרבה משותף לגישור ולגירושין בשיתוף פעולה: ההחלטות לגבי הסכם הגירושין הן של בני-הזוג המנהלים דיונים מונחים ע"י מומחים. בשני המודלים, שמים דגש על הבנת הצרכים והרצונות של שני הצדדים ושל הילדים. טובת הילדים עומדת במרכז כאשר קובעים הסדר הורות לאחר הפירוד. מקבלים החלטות אחרי שאוספים, חושפים ומבינים את המידע הרלוונטי.  אנשי המקצוע שתומכים בעיקר באחד מבני-הזוג מתייחסים בכבוד לבן-הזוג השני ומשתפים פעולה באופן מלא בניהול המשא ומתן ובכל התקשורת. בשני המודלים, משתמשים באנשי מקצוע שונים אבל בגישור השימוש במומחים נעשה על פי הצורך ובגישור בשיתוף פעולה השימוש במומחים הוא חלק בסיסי של התהליך, לעיתים ממש מחויב על פי התהליך ולפעמים עם מידה של גמישות.

הערכים המשותפים לשתי הדרכים אינה תופעה מפתיעה כי רוב עורכי-הדין השיתופיים עברו הכשרה בגישור וחלקם גם עסקו (וממשיכים לעסוק) בגישור טרם כניסתם לתחום החדש. כמו כן, רוב היועצים המאמנים גם הם מגשרים בהכשרתם וחלקם עוסקים גם בגישור.

כמובן שיש גם שוני. בגישור, התהליך מנוהל ע"י אדם אחד שהוא ניטראלי לגבי שני הצדדים. לפעמים מגשרים עובדים בזוגות (גישור בשניים), אבל אם יש שני מגשרים, שניהם בעמדה ניטראלית והם מנסים לסייע לשני הצדדים כאחד. מגשרים באים מתחומי עיסוק רבים – חלקם עורכי-דין, חלקם מתחום טיפולי (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים) ואחרים בתחום כלכלי. בדרך כלל, בני-הזוג משתתפים בישיבות הגישור לבדם. חלקם מיוצגים על ידי עורך-דין, חלקם אינם מיוצגים אך קיבלו ייעוץ מעורך-דין וחלקם בוחרים לא לערב עורכי-דין בכלל. על פי רוב, עורך-דין יערוך את ההסכם הסופי על בסיס סיכום הנקודות המוסכמות שהמגשר מכין בכתב.

להבדיל, בגירושין בשיתוף פעולה, בני-הזוג חייבים להיות מיוצגים על ידי שני עורכי-דין "שיתופיים" המובילים את התהליך בשיתוף פעולה ביניהם. כל צד נהנה מכך שיש לו עורך-דין שיגן עליו וידאג לאינטרסים שלו במשא ומתן עם בן-הזוג. הבדל נוסף הוא השימוש בצוות מומחים לתת מענה למשבר הרגשי שלעיתים מהווה מחסום במו"מ בין בני-זוג שמתגרשים. כמו כן, השימוש במומחה בילדים עשויה להקל על הורים מודאגים בעניין ילדיהם ולתרום לבניית תוכנית הורות טובה לילדים. השימוש הקבוע של מומחה בריאת חשבון ואקטואריה מסייע לאבד ולשקול הסדרי רכוש מקיפים. אם זאת, גם בהליך הגישור עושים שימוש במומחים לילדים ולרכוש לפי הצורך וגם נעזרים בעורכי-דין. לכן, ההבדל הכי מהותי הוא בייצוג של עורכי-דין כבסיס לדרך העבודה ובעמדה המוצהרת של עורכי-הדין לפעול מחוץ לכותלי בית משפט ולהגיע להסדר מוסכם.

כמובן, יש הבדל בעלויות לבני-הזוג. בגישור, העלות נמוכה יותר, במיוחד אם בני-הזוג אינם משלמים שכר טרחה לעורכי-דין שמייצגים אותם. העלות לגישור מבוססת על שעות עבודה של המגשר בתוספת עלות עריכת ההסכם בסוף התהליך. אם יש צורך באנשי מקצוע נוספים, כמו אקטואר לחישוב ערך כספי פנסיה או התייעצות אצל פסיכולוג לילדים, העלות עולה בהתאם. בגירושין בשיתוף פעולה, כל בן-זוג משלם שכר טרחה לעורך-הדין שמייצג אותו, עלות לפי שעה של שעות יועץ הגירושין שלו, עלות מומחה לילדים ועלות איש הכספים (סכומים שמתחלקים באופן שווה בין הצדדים). כאשר אנשי המקצוע נפגשים כדי לתכנן את התהליך ולהחליף מידע, הזמן הזה גם כרוך בתשלום. כאשר נפגשים שני הצדיים עם שני עורכי-הדין ושני יועצי גירושין, בני-הזוג משלמים לשני אנשי מקצוע על זמן הפגישה. אין ספק שמימון עבודת הצוות עולה הרבה יותר מאשר מימון הליך רגיל של גישור.  אם זאת, השילוב של אנשי מקצוע נוספים תורם רבות להצלחת התהליך, במיוחד במקרים שבהם מידת הקונפליקט גבוה ועוצמת הרגשות רבה, כי בלי עזרת אנשי המקצוע לא היו מגיעים להסכם והיו מתדיינים בבתי המשפט במשך שנים, עם עלויות גבוהות יותר של עורכי-דין.

למטה טבלה שעשוי לסייע לאדם שמתגרש לבחון את הדרך המתאימה למצב שלו: