הסכמות בגישור

במקצועות מסוימים, קיים תהליך של הסמכה שמעניק את התואר “מוסמך” לאנשים שעמדו באמות המידה שנקבעו ע”י הגוף המסמיך. בדרך כלל, אמות המידה כוללים לימוד המקצוע במוסד מוכר וגם מבחן שבודק את הידיעות של המועמד להסמכה. כמו כן, עשוי להיות מבחן מעשי שבודק את המיומנויות המעשיות של המועמד להסמכה. ישנם איגודים מקצועיים המעניקים רישיון שנדרש על פי חוק לעיסוק מסוים, כמו עריכת דין וראיית חשבון. עבור פסיכולוגים, לדוגמה, משרד הבריאות מנהל רישום פסיכולוגים העומדים בדרישות לימוד וניסיון מעשי. מה המצב לגבי מגשרים בישראל? האם קיים תהליך של הסמכה?

התשובה היא שאין גוף שקיבל מנדט בחקיקה לעסוק בהסמכת מגשרים. אין שום חוק שמגדיר מי רשאי להגדיר את עצמו כמגשר ולהציע שירותי גישור. אם זאת, בתחום הגישור במשפחה, האגודה הישראלית לטיפול במשפחה (ע”ר) לקחה על עצמה לעסוק בהסמכת מטפלים משפחתיים וכן במגשרים משפחתיים. האגודה הזאת עוסקת בהסמכת מגשרים משנת 1996 על פי דרישות מסוימות של לימוד הנושא, של קבלת הדרכה בהיקף מסוים ושל ניסיון מעשי בהיקף מסוים. הקריטריונים להסמכה נמצאים באתר האגודה. יש לציין שהאגודה עוסקת בהסמכת מגשרים שהם חברי האגודה ושהם מטפלים משפחתיים. זאת אומרת, ההסמכה רלוונטית אך ורק לאנשי טיפול. לא קיים תהליך של הסמכת מגשרים עבור מגשרים בעלי רקע מקצועי משפטי או אחר.

כאשר אדם מעיד על עצמו כמוסמך – בכל נושא – רצוי שיציין את הגוף המסמיך כדי לדייק במסירת המידע. לדוגמה, יש לי תואר דוקטור בפסיכולוגיה קלינית, לא בגישור. הלימוד לתואר שלישי היה בפסיכולוגיה ולא ביישוב סכסוכים. אבל כמגשרת, אני כן מוסמכת – מוסמכת כמגשרת בגירושין ע”י האגודה הישראלית לטיפול במשפחה (משנת 1996).

הייתה תקופה בעבר שבה עמותת מגשרי ישראל (ע”ר) תכננה תהליך של הסמכת מגשרים, אבל הם לא התקדמו לשלב מעשי. כיום, שוב מדברים על הצורך בהסמכת מגשרים, מגשרים כלליים ומגשרים בענייני משפחה בפרט.

לדאבוני, רוב מסגרות הלימוד בגישור לא מקפידים על לימוד האתיקה המקצועית בקורסים שהם מעבירים, וחלקם מטעים את התלמידים שלהם בפרסום הקורסים כקורס מסמיך בגישור. זאת פרשנות מעוותת של המציאות, כי הם מתכוונים שהקורס מוכר ע”י הנהלת בתי המשפט כקורס שעומד בדרישות שלהן בלימוד בסיסי בגישור, אחד הקריטריונים להיכלל ברשימת המגשרים של בתי המשפט. הימצאות ברשימת המגשרים של בתי המשפט היא רחוקה מהסמכה בגישור. תעודה על השתתפות בקורס מוכר ע”י משרד המשפטים או הנהלת בתי המשפט מעידה על כך שהאדם ישב בכיתה בזמן שהמרצה לימד את שיטת הגישור. כל מי שמשלם יכול להשתתף בקורס גישור וכל מי שיושב בכיתה לפחות 80% מהזמן מקבל תעודה. לכן, התעודה אינה מעידה על כישוריו או אפילו ידיעותיו בנושא הגישור.

זה המצב – מצב שאינו מגן על אנשים שמעוניינים להגיע למגשר מיומן. המצב הזה מדאיג אותי, במיוחד לגבי מגשרים בגירושין, ואני חושבת לחזור לפעילות ציבורית כדי לשפר את המצב. בינתיים, אני ממליצה לחפש מגשר/ת מוסמך/ת ע”י האגודה הישראלית לטיפול במשפחה. כמו כן, אם מגשר מציג את עצמו כמוסמך – בפרסום שלו או בעל פה – תשאלו אותו מי הסמיך אותו, או מה המשמעות של הביטוי שהוא השתמש בו.

www.mishpaha.org.il
האגודה הישראלית לטיפול במשפחה