http://www.haskamot.com/divorce-mediation/israeli-children-and-divorce/ מיישבים סכסוכים בכבוד Sat, 04 Sep 2010 16:49:47 +0000 http://wordpress.org/?v=2.5.1 http://www.haskamot.com/divorce-mediation/israeli-children-and-divorce/#comment-185 מריסה ליסקובסקי Sat, 16 Jan 2010 20:10:54 +0000 http://blog.haskamot.com/general/book/#comment-185 לכבוד גברת סוזן אני גננת 12 שנה במערכת וכל שנה רואים שהילדים הם פעמים רבות הקורבן האמיתי של גירושין של הוריהם. במקרים קיצוניים הופכים הילדים לכלי נשק במלחמת הגירושין .כשהורי הילד נפרדים, מבחינתו זה מבהיל, מאיים ומזעזע את היציבות והביטחון שלו. פרידת ההורים מעלה בפני הילד שאלות קשות ומעוררת פחדים קיומיים. גירושין של הורים הם תמיד חוויה קשה ביותר עבור הילדים. מדובר במשבר של ממש,נכון שברוב המקרים ראינו שהם למדו להתגבר על המשבר, להתאושש, להתחזק ולחזור לעצמם, בדרך כלל הזמן עושה את שלו ועם הרבה תמיכה ואהבת ההורים, ולעיתים גם עם עזרה ותמיכה מקצועית. למרות שדרימן מציין "שתמיכה ע"י משפחה מורחבת היא מקור לעזרה מעשית ורגשית אצל ילדים והורים החווים מעברים בחיי המשפחה", קשה למדוד את הנזק הנפשי המדויק שנגרם לילד בעת הגירושין, התגובה משתנה לפי גיל הילד, במגדר, בטמפרמנט, ביחסי הורים- ילדים, במבנה המשפחה לאחר הגירושין, המצב הכלכלי ובהקשר החברתי. על פי ניסיוננו הילד עשוי לסרב ללכת לגן או לבי"ס, להפסיק להכין שיעורים וללמוד למבחן, לחזור אחורנית מבחינה התפתחותית ולהרטיב. למשל, לבוא למיטת ההורים בלילה, לסרב ללכת לחברים או להזמין אותם ועוד. יש לקבל את הילד ואת התנהגותו: לא לכעוס, לא להלחם או לנסות לשנות את התנהגותו, אלא לכבד את הדרך שלו להביע את רגשותיו. זה לא אומר שצריך לאפשר לו כל מה שרוצה ולהפסיק ללכת לבי"ס או לגן, אבל צריך להתחשב במצב המיוחד ברגע זה ולהיות אמפטי. אני מזדהה עם העובדה כשילד יציב במקום מגוריו גם לאחר הגירושין וממשיך את לימודיו באותו בית ספר, עם אותה חברה, הסיכון שהוא ייתקל בקשיים והפרעות קטן יותר מילדים שמשנים מקום מגורים. כפי שדרימן מציין: "שינוי מקום מגורים עלול להגביר בדידות חברתית לאחר הגירושין משום שכל ילד זקוק למערכת תמיכה מוכרת בכדי לפצות על אבדנים אחרים". לכבוד גברת סוזן
אני גננת 12 שנה במערכת וכל שנה רואים שהילדים הם פעמים רבות הקורבן האמיתי של גירושין של הוריהם. במקרים קיצוניים הופכים הילדים לכלי נשק במלחמת הגירושין .כשהורי הילד נפרדים, מבחינתו זה מבהיל, מאיים ומזעזע את היציבות והביטחון שלו. פרידת ההורים מעלה בפני הילד שאלות קשות ומעוררת פחדים קיומיים.
גירושין של הורים הם תמיד חוויה קשה ביותר עבור הילדים. מדובר במשבר של ממש,נכון שברוב המקרים ראינו שהם למדו להתגבר על המשבר, להתאושש, להתחזק ולחזור לעצמם, בדרך כלל הזמן עושה את שלו ועם הרבה תמיכה ואהבת ההורים, ולעיתים גם עם עזרה ותמיכה מקצועית.
למרות שדרימן מציין “שתמיכה ע”י משפחה מורחבת היא מקור לעזרה מעשית ורגשית אצל ילדים והורים החווים מעברים בחיי המשפחה”, קשה למדוד את הנזק הנפשי המדויק שנגרם לילד בעת הגירושין, התגובה משתנה לפי גיל הילד, במגדר, בטמפרמנט, ביחסי הורים- ילדים, במבנה המשפחה לאחר הגירושין, המצב הכלכלי ובהקשר החברתי.
על פי ניסיוננו הילד עשוי לסרב ללכת לגן או לבי”ס, להפסיק להכין שיעורים וללמוד למבחן, לחזור אחורנית מבחינה התפתחותית ולהרטיב. למשל, לבוא למיטת ההורים בלילה, לסרב ללכת לחברים או להזמין אותם ועוד.
יש לקבל את הילד ואת התנהגותו: לא לכעוס, לא להלחם או לנסות לשנות את התנהגותו, אלא לכבד את הדרך שלו להביע את רגשותיו. זה לא אומר שצריך לאפשר לו כל מה שרוצה ולהפסיק ללכת לבי”ס או לגן, אבל צריך להתחשב במצב המיוחד ברגע זה ולהיות אמפטי.
אני מזדהה עם העובדה כשילד יציב במקום מגוריו גם לאחר הגירושין וממשיך את לימודיו באותו בית ספר, עם אותה חברה, הסיכון שהוא ייתקל בקשיים והפרעות קטן יותר מילדים שמשנים מקום מגורים.
כפי שדרימן מציין: “שינוי מקום מגורים עלול להגביר בדידות חברתית לאחר הגירושין משום שכל ילד זקוק למערכת תמיכה מוכרת בכדי לפצות על אבדנים אחרים”.

]]>