הסכמות בגישור

גישור בענייני גירושין הינו תחום ייחודי, אפילו בהשוואה לגישור במשפחה, הכולל סכסוכי ירושה, אפוטרופסות, אימוץ, עסקים משפחתיים ועוד. גישור בענייני גירושין התפתח בחוץ לארץ כענף מקצועי לפני שרעיון הגישור נכנס לתחום העסקי. הכשרה בגישור בגירושין עמדה בזכות עצמה ולא נתפס כ”השלמה” לקורס כללי בגישור. עורכי-דין בענייני משפחה, אנשי טיפול ושופטים בבתי משפט למשפחה שיתפו פעולה בקידום הגישור בקרב משפחות מתגרשות במטרה להפחית את הנזק הנגרם למשפחות בתהליך המשפטי הרגיל. חקיקה המחייבת מתדיינים בבתי-משפט להפנות לגישור התחילה בנושא גירושין והתפשט במשך השנים לנושאים אזרחיים נוספים.

בישראל, גישור בענייני גירושין התפתח בענף הטיפולי במסגרת האגודה הישראלית לטיפול במשפחה, בתקופה שחלופת הגישור לא הייתה מוכרת בשום נושא בקהילה המשפטית (בשנות השמונים המאוחרות של המאה הקודמת). עורכי-דין בארץ נחשפו לגישור בשנים האחרונות, אך בעיקר לתחום העסקי וסכסוכי עבודה ובהקשר לתיקי בית המשפט. לדאבוני, קיימת נטיה לראות את גישור בענייני גירושין כנושא נוסף שניתן לגשר בו, מבלי להבין את ייחודיות הנושא והצורך בלימוד מעמיק יותר מאשר “קורס השלמה” קצר. להלן מספר אפיונים המבדילים בין גישור בענייני גירושין לבין גישור בנושאים אחרים.

הלקוחות שרויים במשבר
ברוב הגדול של המקרים, גירושין מהווה משבר עבור בני-הזוג ועבור ילדיהם. מתחוללים רגשות חזקים, תערובת של רגשות סוטרים עם עליות ומורדות ותחושה של חוסר יציבות. אנשים עומדים בפני חוסר ודעות במובנים רבים והחרדה מציפה אותם ולעיתים משתקת אותם. החיים שלהם עומדים “באויר” עד שיתקבלו החלטות – מגורים, עבודה, קשרים חברתיים ועוד.
מודל הגישור הבסיסי הוא מודל של פתרון בעיות באופן רציונלי. גישור בעת פירוק המשפחה דורש מודל “טיפולי” יותר, כאשר רגשות חזקים של כעס, חרדה, חוסר עונים ואשמה עשוים להשפיע על החלטות בני-הזוג. לפעמים, נחוץ להפנות אנשים לגורם טיפולי במקביל או להפסיק את הגישור לתקופה מסויימת. ניתן לפתור בעיות דחופות באופן מיידי ולדחות החלטות סופיות לתקופה מאוחרת יותר.

מקורות הקונפליקט
ריבוי מקורות הקונפליקט בין זוגות בהליכי פירוד מחייב התיחסות לנושאים מיוחדים, כמו המצב הפסיכולוגי של הצדדים, הקשר הבין-אישי במהלך הנישואין ובהווה, נסיבות הגירושין, המשאבים של המשפחה ופערים בין בני-הזוג ביחס למשאבים שלהם, ערכים מרכזיים בנוגע לחיי משפחה, ניגודי אינטרסים ומקורות מידע שונים. הבנת הקונפליקט מצד המגשר דורשת איסוף מידע באופן רחב והבנה פסיכולוגית למצב המשפחה על היבטיו השונים.

הצורך באבחון
עבודת גישור עם בני-זוג הנמצאים בשלבי פירוד דורשת הערכת מצב מהיבטים שונים. קודם כל, על המגשר לברר עם בני הזוג אם ההחלטה להתגרש היא סופית או אם יש מקום לטיפול בנישואין. מה מידת הבשלות שלהם להגיע להסדר ולהיפרד? האם בני-הזוג מסוגלים לקחת חלק בהליך של גישור, מבחינה שכלית? נפשית? מה הגורמים המשפיעים על מאזן הכוחות ביניהם במשא ומתן?
נושא קריטי לאבחון אצל זוגות מתגרשים הוא אלימות במשפחה. יש להעריך אם קיימת אלימות בהווה ואם הייתה אלימות בעבר כדי להחליט אם וכיצד לערוך את הגישור. שאלון לאבחון אלימות בין בני זוג הוא בין הכלים השונים שהצגתי בספר, “המדריך לגישור ולהסדרי גירושין”.

תפקידי המגשר
למגשר בענייני גירושין תפקיד קצת שונה מאשר למגשר בנושאים אחרים. במקרים שבהם הוגשו תביעות, עשוי להיות סכסוך בעניין סוגיה מסויימת, אך לעיתים הגשת תביעות היא בעיקר ביטוי של חוסר הסכמה בעניין פירוד, מערכת יחסים עויינת והעדר תקשורת בין בני-הזוג. נושא התביעה אינו בהכרח סוגיה במחלוקת. כמו כן, מגשרים עשויים לקבל זוגות שטרם פתחו בהליכים משפטיים ואין ביניהם סכסוך מוצהר שיש ליישב. המגשר משמש כ”מורה דרך” במעבר ממשפחה “שלמה” למשפחה “דו-גרעינית”. הוא מסייע להם לתכנן את עתיד המשפחה מבחינה כלכלית, המשך ההורות וגידול הילדים ומבחינות אחרות. הוא מדריך את בני-הזוג לגבי הליכים משפטיים ופסיכולוגיים ומהווה משאב כמומחה בגירושין. בדרך כלל, הזוג זקוק להסכם גירושין ולא להסדר מצומצם בנושא הסכסוך.
חלק ניכר של זוגות הפונים למגשר בענייני גירושין אינם מיוצגים והם מצפים ממגשר, שהוא עורך-דין, שיתן מידע משפטי, ייעוץ משפטי וגם שיסייע להם בהליכים משפטיים הנובעים מהפירוד. הציפיות של הלקוחות מקשים על שמירת הגבולות של תפקיד המגשר לבין תפקידיו כעורך-דין.
גבולות הניטרליות וקושי לשמור על ניטרליות
המגשר אינו ניטרלי לגבי אלימות במשפחה, אם כלפי ילדים או כלפי בת הזוג. הדאגה לטובת הילדים במשפחה היא ערך מעל עקרון הניטרליות שמנחה מגשרים באופן כללי. תנאיי ההסכם הנוגעים לילדים נבדקים לאור צורכי הילדים.
ענייני משפחה מעוררים תגובות חזקות אצל המגשר, על פי המיגדר שלו, התרבות שלו וניסיון החיים שלו. שמירה על ניטרליות דורשת מידה רבה של מודעות עצמית ושליטה עצמית.

מעורבותם של ילדים
מעורבותם של ילדים בסוגיות הגירושין, באופן ישיר ובאופן עקיף, דורשת ידע ומיומנויות נוספים מהמגשר העוסק בענייני גירושין. לעיתים, יש מקום לראיין את הילדים או לערב אותם כמשתתפים פעילים במפגשי הגישור אם הוריהם. בעיצומו של משבר, הורים אינם במיטבם ולא תמיד הם מודעים להשלכות החלטתם על ילדיהם לטווח הארוך. בגישור בגירושין, לא די בכך שבני-הזוג יגיעו להסדר כלשהו – רצוי שיגיעו להסדר המשרת את האינטרסים של ילדיהם בגבולות הקיימים.

הצורך בהכשרה מיוחדת
כידוע, מגשר המעוניין לקבל הפניות מבית המשפט לענייני משפחה צריך לקבל הכשרה נוספת (קורס השלמה) בגישור במשפחה. הדרישות שנקבעו ע”י ועדת גדות (הנהלת בתי המשפט) הינן מינימליות ביותר. לגבי עורכי-דין, אין אפילו דרישה של התמחות וניסיון בדיני משפחה. ההכשרה של עורכי-דין באוניברסיטה מתמקדת בתחומי המשפט השונים ואינה כוללת קורסים בפסיכולוגיה. לאור הצורך בהבנת המשבר שבו שרויים הזוגות, ההשלכות של גירושין על ילדים בגילאים שונים והבנת הסוגיות המתעוררות בעת פירוק התא המשפחתי על היבטיהן המשפטיים והפסיכולוגיים, נדרש לימוד רחב ומעמיק שהוא מעבר לקורס בן 20, 30 או 40 שעות.
המגשר הינו איש מקצוע המסייע למשפחה המתגרשת ובכך הוא נושא אחריות שהיא מעבר לאחריות המוגבלת של “מנחה ביישוב סכסוכים”. הוא מסייע למשפחה לצאת מהמשבר בחייהם עם נזק מינימלי. זה דורש מעורך-דין הכשרה מיוחדת שאינה נדרשת בגישור בתחומים אזרחיים אחרים.
כללי אתיקה מיוחדים
בחו”ל וגם בארץ, הגיעו למסקנה שכללי אתיקה בגישור צריכים להתיחס באופן נפרד למצבים המיוחדים של גישור בענייני משפחה. אמנם קיימת חפיפה רבה בכללים המרכזיים, ישנם סעיפים נוספים בכללי אתיקה של המגשר המשפחתי. האגודה הישראלית לטיפול במשפחה מכינה קוד אתי למגשר המשפחתי, שהוצג לציבור לראשונה לפני כשנה כנספח בספרי. מאז, נעשו בו מספר שינויים קטנים והמסמך ממתין לאישור הנהלת האגודה.