היתרון של מגשר מתחום הטיפול הנפשי
הפרק האחרון בספרי, “להתגרש ולהישאר חברים”, עוסק בבחירת מגשר. בין היתר, התייחסתי לעובדה שרוב המגשרים בענייני משפחה הם מטפלים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, יועצים חינוכיים) או משפטנים. הצגתי שיקולים מאוזנים כלפי שתי קבוצות המגשרים מתוך רצון להיות אובייקטיבית וגם רצון לא לפגוע באף אחד – ודאי לא בקהילת עורכי-הדין. אם זאת, אני רואה מה שקורה במציאות - איך עורכי-הדין משתלטים על ענף הגישור בכל התחומים, כולל בענייני משפחה – והחלטתי “להוריד את הכפפות” ולהביע את דעתי במסגרת האתר.
תחילה ארחיב לגבי יתרונות איש הטיפול במילוי תפקיד המגשר. כמו שכתבתי בספר, הם מיומנים בתקשורת, יש להם יכולת הקשבה גבוהה, הם מבינים היטב את המשבר האישי והמשפחתי ויש להם רגישות וידע מעמיק בצורכי ילדים ובצרכים הרגשיים של בני-הזוג. התכונות האלה מאפשרות לבני-הזוג להתדיין באווירה נינוחה, להבין אחד את השני ולחשוב על טובת הילדים בכל הקשור להם. המגשר אינו “מטפל” בבני-הזוג בתפקידו כמגשר, אבל הכישורים הטיפוליים שלו משתלבים היטב עם שיטת הגישור.
מטפלים משפחתיים רגילים לעבוד עם שני בני-הזוג ביחד והם רגילים למגוון
הרגשות המופגנות במשבר פירוד וגירושין. המומחיות שלהם בחיי משפחה ובהתמודדות עם משברים ועם קונפליקטים מהוות בסיס טוב לעבודת הגישור. עבור המטפל המשפחתי, גישור אינו מקצוע חדש אלא כלי נוסף בארגז הכלים שלו. הוא יודע לשמור על ניטראליות ולהימנע מגישה שיפוטית.
יש עוד סיבה שניתן לסמוך יותר על הכישורים של איש טיפול. פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קבלו הכשרה יסודית במקצוע שלהם, והם היו תחת הפיקוח של מדריכים שהכירו מקרוב את עבודתם כמטפלים. למרות שיש יוצאים מן הכלל, אנשי טיפול הם רגישים לזולת ויודעים להתערב באופן נכון במצבים רגשיים מגוונים. הם נבחנו לא רק על פי הידע התיאורטי שלהם אלא על פי ההתנהגות המעשית שלהם בטיפול. על פי רוב, הם אנשים אחראים ואכפתיים כלפי מטופלים, ולכן יש להניח שיהיו כאלה גם בתפקידם כמגשרים. להבדיל, עורך-דין מקבל רישיון על פי מבחן של ידע משפטי, לא על פי הכישורים שלו ביחס לעבודה בין-אישית. כיום, אין שום מבחן מעשי (גם לא מבחן עיוני) למגשרים – כל מי שמשתתף בקורס גישור מקבל תעודה. אין שום פיקוח, אין דרישה לקבלת הדרכה מקצועית ואין שום בקרה לגבי מה כל מגשר עושה כשהוא משמש מגשר – לא בתחום הגישור הכללי ולא בתחום הגישור במשפחה.
למעשה, אנשי טיפול היו הראשונים בארץ לעסוק בגישור במשפחה בכלל ובגישור בגירושין בפרט. במשך עשור, המגשרים היו רק מטפלים ועורכי-הדין היו עוינים כלפי החלופה להתדיינות משפטית. עורכי-הדין פחדו שהגישור יגזול מהם פרנסה. עם הקמת בתי המשפט לענייני משפחה, בצירוף עובדים סוציאליים כחלק חשוב במערכת (יחידות הסיוע שליד בתי המשפט למשפחה), קהילת עורכי-הדין התחילו לקחת את הגישור ברצינות והתחילו לעבור קורסי הכשרה בגישור שנפתחו בלשכות עורכי-הדין השונות. היום עורכי-דין רבים מציעים שירותי גישור לצד השירותים הרגילים שלהם כעורכי-דין.
אני מכירה עורכי-דין, בעלי הכשרה בגישור, שבהחלט יודעים לעבוד יפה עם זוגות במשברי גירושין. המרכיב החשוב הוא אישיות המגשר והגישה שלו לאנשים וליישוב סכסוכים. אבל ככלל, ההכשרה שעורכי-דין מקבלים בניהול הליכי גישור עם משפחות היא מינימאלית ביותר. הידע והניסיון שלהם עם החוקים בדיני משפחה, עם המערכת המשפטית ועם כסף ורכוש אינו נותן להם יתרון על מגשרים שאינם עורכי-דין. ראשית, כל מגשר בענייני משפחה לומד את החוקים הבסיסיים ואת ההליכים המתקיימים בבתי המשפט ובבתי הדין. מעבר לכך, בני הזוג קובעים את ההסדרים על פי רצונם ועל פי הסכמה, לא בהכרח על פי החוק או על פי נורמות בבתי המשפט. כמו כן, חלק מהלקוחות בגישור מיוצגים ע”י עורך דין ובכל מקרה, הם יכולים לקבל ייעוץ משפטי בכל שלבי הגישור.
למעשה, יש לעורכי-דין מגשרים יתרון אחד והוא שהם רשאים לנסח הסכם גירושין משפטי. בני-הזוג שמתחילים את הגישור ומגיעים להסדר יכולים לסיים את התהליך עם הסכם גירושין, אולי גם בליווי בהליך המשפטי של אישור ההסכם. זה מקל קצת על בני-הזוג, כי הכול באותה כתובת. כאשר המגשר הוא איש טיפול, הוא כותב מזכר הבנה שמסכם את ההחלטות אבל ההסכם הסופי נערך ע”י עורך-דין. אם זאת, חשוב לציין שהיתרון הוא רק במישור הנוחות, כי העלות לעריכת ההסכם היא לא פחות אצל המגשר-עורך-דין מאשר אצל עורך-דין שלא היה המגשר. להפך, יכול להיות יותר זול לזוג אם הם פונים עם הסיכום של המגשר לעורכת-דין בלשכה המשפטית של ויצו או של נעמ”ת לעריכת ההסכם על בסיס הסיכום של המגשר. כמו כן, עלות הליך הגישור עצמו תהיה נמוכה יותר אצל מגשר מתחום הטיפול מאשר אצל מגשר מתחום עריכת דין, כי התעריף לשעה של עורכי-דין מגשרים הוא הרבה יותר גבוה מהתעריף של מגשר מתחום הטיפול.
למשפחה ממוצעת – בעלי דירה, ילדים, מכונית וחסכונות (או חובות) – מגשר מתחום הטיפול יכול לסייע להם בפירוק השותפות הכלכלית וגם לסייע בבניית תוכנית הורות מתאימה. במקרה שלבני-הזוג עסקים מסובכים, ענייני מקרקעין מסובכים וכאשר הסכסוך ממוקד בנושא רכוש בלבד, אז ייתכן ולעורך דין-מגשר יש יתרון על פני איש טיפול.