הסכמות בגישור

אני מאוד שמחה לראות את ההתייחסות של ועדת שניט לשינוי במושגים ובביטוים בנוגע להורות לאחר פירוד בין הורים. אולי מפני שאני מחוברת לספרות מקצועית מארה”ב, מקנדה, מאוסטרליה ועוד, הייתי כמה צעדים קדימה מהממסד הישראלי. מאז תחילת הקריירה שלי כמגשרת, אני מדברת וכותבת על הצורך בשינוי בשפה לגבי משמורת ילדים. כמו שהגישור הגיע לישראל 10 שנים אחרי שאני התחלתי להעניק שירותי גישור לזוגות מתגרשים בארץ, סוף סוף יהיה שינוי בחקיקה לגבי המונחים המשפטיים ולגבי התפיסה של המשפחה בשלבי פירוק של התא המשפחתי. תהליך השינוי הוא איטי מאוד, אבל הכיוון הוא נכון. השינוי משקף את השינויים שחלו בחברה בתקופה המודרנית לגבי תפקוד התא המשפחתי.

אין שוויון בין המינים, אבל בכל זאת חלו שינויים בחלוקת התפקידים בחיי המשפחה. ברוב בתי האב, שני ההורים עובדים מחוץ לבית ושני ההורים מעורבים, במידה מסוימת, בגידול הילדים. החוק הקיים בישראל לגבי חזקת גיל הרך – שילדים עד גיל 6 נשארים בחזקת האם – היה מבוסס על תקופה שבה האם נשארה בבית לטפל בבית ובילדים והאב היה אחראי על פרנסת המשפחה. היום, מסיבות כלכליות ואחרות (כגון קידום הקריירה של האישה), נשים נמצאות בעבודה מחוץ לבית והילדים הרכים נמצאים במשפחתונים, במעונות ובגני ילדים במשך רוב שעות היום. עדיין, רוב האחריות על הילדים נופלת על האישה, במיוחד אם היא עובדת פחות שעות מאשר האב, אבל בכל זאת זה לא המצב שהיה לפני מאה שנים. ישנן משפחות שבהן האב מטפל בתינוקות לא פחות מאשר האם והוא מעורב מאוד בגידול הילדים. התייחסות לאב כהורה פחות חשוב או פחות מעורב – לגבי גיל הרך או בכלל – איננה מתאימה למציאות ככלל גורף. לכן, הגישה החדשה היא לבדוק מה מתאים למשפחה המסוימת, מבחינת חלוקת האחריות בין שני ההורים, מנקודת הראות של טובת הילד ולאור חלוקת התפקידים בין ההורים לפני הפירוד ביניהם.

אף על פי כן, המושג “טובת הילד” הוא מושג מורכב והוא אינו פותר את סוגיות המשמורת, אלא רק במצבים קיצוניים. זה נושא הדורש התיחסות בפרק נפרד.

אז מה זה, תוכנית הורות? הורים מתבקשים לתכנן את חיי הילדים במצב שבו שני ההורים גרים בבתים שונים. הם צריכים לתאר את הלו”ז שלפיו הילדים יהיו אצל האם או אצל האב, בלי להגדיר הורה משמורן (ההורה שמחזיק בילדים) והורה שמקבל זכויות לבקר את ילדיו. ההורים צריכים לתאר את חלוקת האחריות ביניהם בתחומים שונים הכרוכים בגידול ילדים. כבסיס, שני ההורים נחשבים כחשובים לילדיהם ושניהם נחשבים כהורים טובים (להבדיל מהגישה שבודקת מסוגלות הורית כדי להחליט מי ההורה הטוב יותר). ההורים מתבקשים להחליט וברוב המקרים, הם יקבעו הסדר המשקף את תפקודם כהורים עד נקודת הפירוד ביניהם. ייתכן שברוב המקרים, הילדים יהיו אצל האם יותר מאשר אצל האב, כי זה מה שמתאים להם, לא בגלל סעיף בחוק.