הסכמות בגישור

סקירה שד”ר סוזן זיידל כתבה לעיתון “הארץ” אודות הספר -
גירושין והשפעתם על הילדים בבגרותם
The Unexpected Legacy of Divorce by Judith Wallerstein, Julia Lewis and Sandra Blakeslee, Hyperion, New York, 2000
התרגום יצא לאור ע”י מטר, 2001
ג’ודית וולרשטיין החלה לחקור את השפעת הגירושין על ילדים לפני שלושים שנה, כשגירושין נעשו לתופעה נפוצה בחברה האמריקאית. במחקרה הייחודי היא עקבה אחרי 130 ילדים במשך 25 שנים, במטרה לבדוק את השלכות הגירושין על חייהם לאורך זמן.
הספר מציג את סיפורי חייהם של חמישה מבוגרים, שהוריהם התגרשו בהיותם ילדים. כל אחד מהם הוא אב-טיפוס, ומייצג חוויות של אנשים רבים בעלי רקע דומה. לעומתם רואיינו גם אחרים, בני אותו גיל, שגדלו באותה שכונה אך במשפחות “שלמות”. בין הסיפורים מספקת המחברת מידע על מחקרים עדכניים בנושא גירושין, דילמות בשאלות של חוקים ומדיניות בנושא המשפחה, השוואות בין חוויות ילדות והתבגרות במשפחה שחוותה גירושין לחוויות מקבילות במשפחות שלמות ועוד. הספר מיועד ל”ילדי גירושין” שהתבגרו ולהורים שעומדים על פרשת דרכים בחיי נישואיהם.
תוצאות המחקר מזהות קשיים מתמשכים ופגיעות מיוחדת בקרב ילדי-גירושין בשנות העשרים והשלושים שלהם. בניגוד לשביעות רצונם של ההורים הגרושים – אלה שנשארו לבד ואלה שחיים עם בן-זוג חדש – טוען המחקר כי רוב ילדיהם סבלו מקשיים רגשיים, חברתיים ולימודיים. מנקודת מבטם של הילדים, חייהם היו טובים יותר לפני שהוריהם נפרדו, אפילו במקרים של מריבות קשות ומתמשכות בין ההורים.
כמו כן עלה במחקר שחווית הגירושין אצל ילדים אינה רק משבר חולף. ילדי הורים גרושים המשיכו לסבול מקשיים לאורך שנים – ילדותם הייתה קשה יותר, תהליך ההתבגרות היה קשה יותר ותקופת הבגרות עצמה הייתה בעייתית יותר. עוד עולה מן המחקר כי ככל שגילו של הילד בעת הפרדה היה רך יותר, כך הייתה הפגיעה שהוא חווה בילדותו ובבגרותו קשה יותר. גם נישואים מוצלחים של ההורים לאחר הגירושין לא הקלו על חבלות הגירושין אצל ילדים.
הספר מסביר שדווקא בשלב הבגרות, כאשר מחפשים אהבה, אינטימיות מינית וקשר זוגי מחייב, מתעוררות אצל “ילדי הגירושין” בעיות רציניות. מצד אחד הם חוששים להיפגע מדחייה, מבגידות או מעזיבה פתאומית של בן-הזוג. מצד שני, מרוב פחד שהם יישארו לבד, קורה שהם “נתקעים” בקשרים בלתי מספקים עם בני-זוג שאינם מתאימים להם. חסר להם מודל חיקוי של זוגיות מוצלחת. חלקם התחתנו בגיל צעיר והתגרשו, ואחרים היססו להתחתן מלכתחילה מחשש להיכשל כמו הוריהם.
המחברות מציירות תמונה אפלה למדי. השאלה היא באיזו מידה הממצאים שהן מציגות הם רלוונטיים למשפחות גרושות בישראל. התיאורים בספר מראים שילדים להורים גרושים לא נפגעים מן הגירושין עצמם, אלא מנסיבות החיים שנוצרות בעקבותיהם. ברוב המקרים הורים גרושים אינם מתפקדים טוב כהורים בגלל מצבים של דיכאון וחרדה, בגלל הצורך לעבוד שעות רבות מחוץ לבית כדי לכלכל את המשפחה, בגלל רצונם לבנות קשרים זוגיים חדשים ועוד. לעיתים הם נאלצים להעתיק את מגוריהם ובית ספרם, ורמת החיים של המשפחה יורדת. נישואים חדשים וגירושין נוספים של ההורים מעוררים קשיים רבים גם בשמירה על קשר עם ההורה שגר במקום אחר, או שמתנתק מהילד.
להערכתי, מרכיבים אחדים שהוזכרו בספר כבעלי השפעה חיובית הם דווקא שכיחים יותר בישראל מאשר בארה”ב. לדוגמה, מעורבות המשפחה המורחבת בחיי הילדים, ובכלל התמיכה שהורי ההורים מעניקים לילדיהם הגרושים, עשויה למתן את הקשיים. כמו כן, בישראל בולטת יותר יציבות במקום המגורים לאחר גירושין בהשוואה לקליפורניה שבה נערך המחקר. נראה לי גם כי בישראל, אבות גרושים שומרים יותר על קשר עם ילדיהם מאשר בארה”ב. לאור כל ההבדלים הללו, ילדי גירושין בישראל חווים פחות בדידות, ניכור מהסביבה והזנחה מצד שני ההורים. התרבות הישראלית שמה את הילדים במרכז, והורים נוטים לוותר על צורכיהם למען הילדים.
מעט מדי נכתב בספר דווקא על המקרים שילדי גירושין יצאו “בסדר” (ואני מכירה רבים כאלה). דווח שילדים שזכו ליחס חם ולתשומת לב מהורים שהיו קשובים לצורכיהם לא סבלו מבעיות קשות, לא בילדותם ולא בבגרותם. במילים פשוטות, הורים טובים שממשיכים להיות הורים טובים גם אחרי הגירושין, חוסכים מילדיהם את רוב התוצאות המזיקות של הגירושין.
נקודה נוספת שלא זכתה להתייחסות מספקת בספר היא העובדה שאצל חלק ממושאי המחקר היו נקודות מפנה דרמטיות שהפכו את הקערה על פיה. בדוגמאות שהוזכרו בספר התחוללו התפניות ללא התערבות מקצועית. בכלל, הספר אינו מתייחס לשאלת מתן טיפול נפשי כדרך להתגבר על הבעיות שנצפו. להערכתי, טיפול פסיכולוגי בילד/נער ובמשפחתו היה עשוי להקל על נפגעי הגירושין המתוארים בספר. אין ספק שחוויות קשות בילדות –בעקבות גירושין או מכל סיבה אחרת – עלולות להשפיע על התפתחות הילד. אך הבטחת תמיכה לאורך זמן מצד בני משפחה, מחנכים, חברים ואנשי טיפול עשויה להפחית את ההשלכות השליליות של קשיים הנובעים מגירושין.
על אף הביקורת, הספר כתוב בצורה מעניינת והוא ישפיע על דעת הקהל ועל מדיניות ציבורית בנוגע לגירושין. הספר מבליט את השלילי כדי לנפץ את המיתוס שגירושין גורמים לזעזוע זמני בלבד שלא כל כך מזיק לילדים. אין ספק שטוב יותר לילדים לגדול בבית עם שני ההורים, כפי שחשבו בדורות קודמים אינטואיטיבית. המחקר שמתואר בספר מספק הוכחות משכנעות לכך.