הסכמות בגישור

קונפליקטים בין-אישיים הם חלק בלתי נפרד מהחיים, ובני אדם נאלצים להגיב ולהתמודד אתם בדרך כלשהי. חילוקי דעות והתנגשויות בין הרצונות של אנשים שחיים יחד, עובדים יחד או נמצאים בקשר שיתופי אחר, לא בהכרח יתפתחו למריבה רצינית או לסכסוך מתמשך. אנשים מגיבים בסגנונות שונים כשהם נתקלים בקונפליקטים עם הזולת. להלן תיאור של חמש גישות בסיסיות להתמודדות עם קונפליקט בין-אישי:
מאבק ותחרות. בדרך זו, אדם נאבק כדי להשיג את התוצאה הרצויה לו, בלי להתחשב ברצונות האחר. הפעלת “מרפקים”, שתלטנות, אמצעי לחץ, שימוש באיומים, בלשון צווי, כל אלו התנהגויות המסמלות דפוס של מאבק ותחרות. אנשים “נלחמים” כשהנושא שבמחלוקת בעל חשיבות רבה עבורם והם אינם דואגים לצד שכנגד או למערכת היחסים ביניהם. יתכן שחשים כעס או שנאה כלפי הצד השני, הרגשה שמגבירה את הרצון לנצח ולפגוע בצד האחר.
ויתור. מתוך רצון לרצות את הזולת, מתוך חולשה או מתוך מניע חיובי, יש שאדם מעדיף לוותר על רצונותיו או על זכויותיו למול הצד השני. ותרנות מתאימה כאשר שמירה על יחסים תקינים היא בעלת חשיבות יותר מאשר השגת האובייקט שרבים עליו.
הימנעות. בדרך זו, אדם שנתקל במחלוקת נמנע מלהיכנס להתמודדות עם האחר. הוא מחליף נושא, בוחר “לא לעשות עניין” מדבר שמפריע לו, או שהוא מדחיק את הבעיה. לעיתים, כשלא מטפלים במחלוקות ומדחיקים אותן - נוצרים משקעים כבדים, שבבוא היום עלולים להתפרץ ולגרום להתלקחות בין הצדדים.
פשרה. זה סגנון תגובה שבו אדם מקטין את רצונו בתקווה, או בתנאי, שגם הצד השני יעשה זאת, ובכך כל צד מפסיד מעט ומרוויח מעט. לאחר שעומדים על המקח, ומתחשבים גם בעמדת האחר - שני הצדדים מסכימים “להיפגש באמצע”. אנשים מתפשרים כאשר חשוב להם לשמור על יחסים טובים עם הצד השני, אך גם חשוב להם להשיג לפחות חלק מהדרישות שלהם.
שיתוף פעולה – הבסיס לשיטת הגישור. בדרך זו, אדם מנסה להבין את הצד שכנגד ומחפש הסדר שיספק את שניהם. הצדדים משתפים פעולה במטרה למצוא פתרון, שיענה על האינטרסים והרצונות של כל הצדדים, במידת האפשר. דוגמה קלאסית היא המריבה בין שתי אחיות שרצו להשתמש באותם התפוזים שהיו בבית. התברר שאחת רצתה לשתות את המיץ והשנייה רצתה להכין סוכריות עם קליפות התפוזים. במקום לחלק את מעט התפוזים ביניהן, הבירור לגבי רצונותיהן אפשר לשתיהן לקבל את החלק החשוב להן מכל התפוזים. מובן שלא בכל קונפליקט נמצא כהרף עין פתרון, שמשלב את צורכי שני הצדדים בצורה פשוטה ומוצלחת. אף-על-פי-כן, אפשר להגיע לפתרונות יצירתיים יותר וטובים יותר, בשעה שהצדדים מנהלים דיאלוג ישיר על רצונותיהם האמיתיים.

התאמת סגנון התמודדות למצב הנתון
לכל אדם נטייה להתמודד עם קונפליקטים בסגנון מסוים, בהתאם לאופי, לחינוך שקיבל בבית ובתרבות שבה הוא חי. יש אנשים כוחניים ויש אנשים ותרניים. יש אנשים שמעדיפים להימנע מעימותים ואפילו מחשש של קונפליקט עם הזולת. כמו כן, יש אנשים שדואגים גם לעצמם וגם לטובת האחר והם דוגלים בגישה שיתופית ביישוב מחלוקות.
אף על פי שלכל אדם נטייה לסגנון מסוים של התמודדות עם קונפליקטים, אנשים עושים שימוש בסגנונות שונים במצבים שונים. אותו אדם אינו מגיב לכל מקרה של קונפליקט באותה גישה. אחד השיקולים הוא סגנון ההתמודדות של האדם השני. יחס מסוים עשוי לגרור יחס דומה או, לפעמים, גישה הפוכה. סוג הקשר עם האדם השני (שכן, אדם זר,הבוס, הורה וכולי) עשוי להשפיע על סגנון ההתמודדות וגם חשיבות הקשר (חשוב לשמור על מערכת היחסים או לא). כמו כן, מידת החשיבות של נושא הקונפליקט משפיעה על הנטייה להילחם עליו, לוותר עליו או להימנע מלריב בכלל.

גישור כשיטה ליישוב סכסוכים
גישור – המילה בעברית ל- mediation - הוא תהליך שיטתי ליישוב קונפליקטים שמבוסס על הידברות, הבנה הדדית והסכמה. גישור מבוסס על שיתוף פעולה בין הצדדים, אחת הגישות להתמודד עם קונפליקטים המתוארות למעלה.
הליך של גישור מנוהל על ידי צד שלישי (המגשר) - אדם ניטראלי, מקובל על הצדדים המסוכסכים - שמסייע להם להגיע לפתרון מוסכם, ללא לחץ או כפיה. בשנים האחרונות, מציעים את השימוש בשיטת הגישור כחלופה להתדיינות משפטית. כמו כן, הגישור נכנס ל”ארגז הכלים” של אנשי מקצוע רבים – עורכי-דין, פסיכולוגים, מנהלים, יועצים ארגוניים, רואי חשבון ואחרים. מציעים קורסי גישור במסגרות רבות ויש שרואים את העיסוק בגישור כמקצוע בפני עצמו.

עקרונות בסיסיים של גישור
השליטה וההחלטות בידי הצדדים. בדרך כלל, אנשים חשים יותר שביעות רצון עם פתרון שהם יצרו והסכימו עליו מאשר פתרון שנכפה עליהם. בהליך של גישור, הצדדים שולטים בהיבטים מסוימים של התהליך (מי משתתף, בחירת הנושאים לדיון, קצב ההליך ועוד) ובעיקר בתוצאות (אם מגיעים להסדר או לאו ואם כן, בתנאי ההסדר). המגשר יכול להציע פתרונות משלו, אך האחריות לקבלת החלטות נתונה כולה בידי הצדדים.
ניטרליות של המגשר. המגשר מחויב לנהוג בתום לב וללא משוא פנים. הוא לא בעד או נגד אחד הצדדים ואין לו אינטרס כלשהו בפתרון מסוים למחלוקת.
סודיות. המגשר מחויב לשמור על סודיות בכל המתרחש והנאמר בתהליך הגישור. תוכן השיחות חסוי כלפי הליך משפטי, הדן בנושא המחלוקת. כמו כן, הצדדים יכולים להתחייב לשמור כסוד את תוכן השיחות ואת סעיפי ההסכם שהושג.
כבוד הדדי ותקשורת בונה. ישיבות הגישור מתנהלות באווירה מכובדת. מקשיבים זה לדבריו של זה, כדי להבין את תפיסתו, רגשותיו ורצונותיו בקשר למחלוקת. תקשורת ישירה ובונה בין הצדדים החלוקים מסייעת לתקן עיוותים ותפיסות מוטעות, שהן שכיחות למדי במצבי קונפליקט.
המבט לעתיד. תהליך הגישור אינו שיפוטי ואינו עוסק בשאלה מי מהצדדים “צודק” או “אשם”. אמנם עוסקים בעבר כדי להבין מה קרה ומה מהות הסכסוך, אך בתהליך הגישור שמים דגש על העתיד, שאותו מתכננים יחד. מה לעשות הלאה כדי למנוע בעיות דומות בעתיד? אילו כללים דרושים כדי להסדיר את העניינים הבעייתיים? איזה פיתרון יספק את הצדדים, למרות אי ההסכמה של העבר?
חיפוש פיתרון משלב. בתהליך הגישור, שואפים להגיע לפתרון שעונה על הצרכים העיקריים של כל הצדדים. אף על פי שיש התנגשות בין העמדות שהצדדים מציגים בתחילת התהליך, לעיתים קרובות מתברר שחלק מהאינטרסים שלהם למעשה חופפים, וחלק אחר הם אינטרסים שונים אך לא בהכרח מנוגדים. ניתוח שקול של הצרכים החשובים באמת לכל צד מאפשר הסדרים שיהיו מקובלים על כולם.

יישום הגישור בפועל
תיקון מערכת היחסים בסכסוכים בין-אישיים. בתוך המשפחה, בין חברים, בין עובדים במקום עבודה – אנשים לעיתים נפגעים (במישור הרגשי) אחד מהשני – ממה שנאמר או שלא נאמר, ממה שנעשה או שלא נעשה. לעיתים הפגיעות נובעת מהבדלי תרבות, מרגישות, מחוסר טקט ומפרשנות בלתי נכונה ואי-הבנות. במקרים כאלה, נחוצה התערבות של אדם שלישי כדי להקל על התקשורת ביניהם ואולי כדי ליזום את ה”סולחה”. קורה שאנשים עולים על עץ גבוה ומישהו צריך להביא להם סולם! המגשר צריך לברר מה קרה – מה המעשים שנעשו ומה היו התגובות הרגשיות למעשים. הוא צריך לזהות את הנזקים, את הכוונות שמאחורי המעשים, את החרטות ואת האפשרות של התנצלות וסליחה. כמו כן, יש מקום לחשוב על דרכים למנוע פגיעות עתידיות או אי-הבנות מסוג דומה. בנוסף להתנצלות, הפתרון עשוי לכלול דרכי תקשורת משופרות כדי למנוע בעיות דומות בעתיד.
בקונפליקטים בין-אישיים, תהליך הגישור עוסק ברגשות ובהבנה הדדית על מנת לתקן את מערכת היחסים שנפגעה. אם מהות הקונפליקט היא במישור הרגשי, הבעיה עשויה להיפטר עם הבנת האירוע וקבלת האחריות לתוצאות המעשים. במקרים אחרים, תיקון מערכת היחסים הוא רק שלב ראשוני, המאפשר לצדדים המסוכסכים לשתף פעולה במציאת פתרון לקונפליקט העיקרי.
חשיפת האינטרסים והצרכים האמיתיים. המפתח לפתרון משלב הוא חשיפת האינטרסים והצרכים האמיתיים של האנשים ביחס לקונפליקט. הרעיון המרכזי בשיטת הגישור הוא שהקונפליקט המוצהר קיים ברמת העמדות של האנשים היריבים אך לא בהכרח ברמת האינטרסים או הצרכים שלהם. מעשה התפוז, שהוזכר למעלה, הדגים את הרעיון ואת הפתרון האופטימאלי עבור שתי האחיות. על אף ההתנגשות של העמדות (שתיהן רצו את אותם התפוזים), לעיתים האינטרסים אינם מנוגדים (הקליפה הייתה חשובה לאחת האחיות בזמן שהשנייה רצתה רק את המיץ). לכן, חשוב לאתר את הצרכים של כל צד בהקשר לקונפליקט.
יש לבני-אדם צרכים ממשיים (כסף, רכוש וכו’), צרכים פסיכולוגיים (כבוד, תדמית, בטחון, בקשת סליחה, דרך התייחסות וכו’) וצרכים פרוצדוראליים (הדרך בה דברים מתבצעים, דרכי תקשורת, דרכי קבלת החלטות, אופן העשייה, מסגרת זמן ועוד). לעיתים, לשני הצדדים צרכים משותפים ושניהם יהיו מרוצים מסיפוק הצורך. כמו כן, סיפוק הצורך של צד אחד לא בהכרח יפריע לצד השני. במצב שבו הצדדים רוצים את אותם הדברים ויש מספר דברים במחלוקת, יכול להיות שדברים מסוימים בעלי חשיבות גבוהה יותר לאחד הצדדים ופחות חשוב לו הדברים שמאוד חשובים לצד השני. חלוקה שתתן את הדברים הכי חשובים לכל אחד עשויה להיחשב כפשרה טובה.
מאתרים צרכים ומזהים אינטרסים על ידי תשאול ממוקד: מדוע אתה רוצה ___? מדוע זה חשוב לקבל ___? מה המשמעות של ___ עבורך? אלו צרכים אתה צריך שיבואו על סיפוקם במסגרת ההסכם? על ידי הבנת האינטרסים ואת הצרכים השונים של שני הצדדים, ניתן למצוא דרכים שמספקות מענה למצוקה האמיתית שלהם, לפחות באופן חלקי.
הבנת הצרכים מאפשרת “הגדלת העוגה” – הגדלת המשאבים הנתונה לחלוקה במסגרת הסדר. לדוגמה, במסגרת סכסוך עסקי בין שתי חברות, חברה א’ תבעה סכום כסף מחברה ב’ בגין אי-תשלום עבור סחורה שחברה א’ ספקה לחברה ב’. התברר שברשות חברה ב’ ציוד מסוים שלא היה נחוץ לחברה זמן רב ורק תפס מקום במחסן. חברה א’ הייתה זקוקה לציוד מסוג זה, ציוד שעולה כסף רב כשקונים אותו מהיצרן. חברה ב’ טען שהיא לא חייבת כסף לחברה א’, אבל הייתה מוכנה לתת לחברה א’ את הציוד שלא היה נחוץ לה יותר. הציוד שנתגלה בשיחה עם חברה ב’ על תחומי העיסוק של החברה “הגדיל את העוגה” ושימש כתחליף לכסף שהיה שנוי במחלוקת. “הגדלת העוגה” אפשרה לצד אי “לזכות”, בלי שצד ב’ “הפסיד”.
העלאת רעיונות לפתרון. אחרי שמבינים את הצרכים של הצדדים, חושבים על פתרונות או הסדרים שנותנים מענה לצרכים של שני הצדדים. רצוי להעלות מספר רב ככל האפשר של פתרונות, בסגנון של “סיעור מוחין”, בלי לבחון או לשפוט אותם בשלב זה. באווירה חיובית, ובעקבות הבנת הצרכים של שני הצדדים, יש סיכוי להעלאת רעיונות טובים ויצירתיים. המגשר עצמו יכול להוסיף רעיונות נוספים אם הצדדים מתקשים במשימה זו.
הערכת ההצעות לפתרון. בשלב האחרון, בוחנים את ההיבטים החיוביים והשליליים של כל הצעה ואת המעשיות של ההצעות השונות. ניתן לשלב בין ההצעות עד שמגיעים להסדר שמקובל על שני הצדדים.

גישור בחיי יום-יום
בשנים האחרונות, שיטת הגישור הפכה לדרך חלופית להתדיינות משפטית ולבוררות, במיוחד בסכסוכים מסחריים ובדיני עבודה וגם כדרך להסדיר ענייני גירושין. למעשה, התערבות של צד שלישי ליישב סכסוכים בקהילה מתקיימת, מאז ומתמיד, בצורה בלתי פורמאלית בחברות שונות בעולם, ובכללן בישראל. עד היום מקובל שכוהני דת, ומכובדים אחרים, ישמשו מגשרים כדי לשמור על הרמוניה בקהילה. כמו כן, תוכניות גישור מופעלות במערכת החינוך ותלמידים בבתי-ספר משמשים כמגשרים בקונפליקטים בין תלמידים אחרים. התלמידים-מגשרים לומדים ליישם את שיטת הגישור בסדנאות מיוחדות והם מנחים הליכי גישור קצרים וממוקדים בקונפליקטים פשוטים יחסית.
בקורסי הכשרה בגישור, המוצעים במסגרות שונות, לומדים את תורת הגישור וגם מתרגלים את המיומנויות הנדרשות ממגשר מקצועי. על אף החשיבות בקורסי ההכשרה, הרעיון הבסיסי של שיטת הגישור אינו מסובך וניתן ליישם אותו, ללא הכשרה מיוחדת, בקונפליקטים המתעוררים בחיי היום-יום. כמו כן, ניתן ליישם את הרעיון המרכזי של שיטת הגישור בלי לערוך הליך גישור פורמאלי. הורים יכולים “לגשר” בעת מריבה בין הילדים. חבר משותף יכול “לגשר” בין שני חברים מסוכסכים, בין שכנים מסוכסכים וכדומה.
במצבי קונפליקט “קלים”, ניתן להיעזר בחשיבה “גישורית” בלי מעורבות של מגשר. אם הצדדים לקונפליקט מסוגלים לנהל שיחה עניינית, להקשיב אחד לשני, להבין את נקודת הריאות של האחר ולהתחשב ברצונותיו, הם יכולים להגיע לפתרון מוסכם ללא צורך בהתערבות של “צד שלישי”. זהו המצב כאשר מתעורר קונפליקט בין אנשים שמנהלים מערכת יחסים תקינה, בהעדר תגובה רגשית חריפה שעלולה לגרום לנתק ביניהם או לקשיי תקשורת.
דוגמא של יישום הגישור בקונפליקט של יום-יום
נושא הקונפליקט: טיולים משפחתיים בשבת.
עמדתם של בני-הזוג: הבעל רוצה לטייל בשבת; האישה רוצה להישאר בבית.
הצרכים והאינטרסים: הבעל אוהב לטייל בטבע ורוצה להחדיר את אהבה זו לילדיו; חשוב לו לצאת מהבית מוקדם כדי לנצל את כל היום לטיול; הוא אוהב בשר על העש, שהם עושים רק בפיקניקים; חשוב לו שאשתו תהנה מפעילות שהוא אוהב.
האישה אוהבת לישון בשבת בבוקר, כי היא כמה מוקדם במשך השבוע; כל ההכנות תמיד עליה (להכין את האוכל והציוד לפיקניק, לדאוג לבגדים מתאימים שהילדים צריכים לכל הפעילויות); בשבת יש לה זמן לעבודות בית שמצטברות כי אין לה זמן או כוח לעשות אותן אחרי יום עבודה.
אינטרסים משותפים: חשוב לשניהם לבלות ביחד בשבתות. שניהם מאמינים שהפעילות בחיק הטבע היא חיובית וחינוכית לילדים.
פתרון הקונפליקט: בעקבות בירור הצרכים, הסכימו לצאת לטיול יותר קצר – לאפשר לאישה לישון עד השעה 9:00 – הבעל, שרגיל לקום מוקדם גם בשבת, לקח על עצמו לארגן את האוכל, את הציוד וכו’. כמו כן, הבעל הסכים לעזור בעבודות הבית אחרי הטיול, בשעות הערב.

מילות סיכום
קונפליקטים נוצרים בגלל חילוקי דעות, רצונות מנוגדים ומשאבים מוגבלים. אנשים מצליחים לפתור מצבי קונפליקט עם ברצונם להגיע להסדר ועם התקשורת ביניהם טובה. לא ניתן ליישב מחלוקת בהעדר מוטיבציה למצוא פתרון או בהעדר תקשורת. הידברות – ישירה או באמצעות מגשר - מאפשרת הבנת נקודת המבט של האחר,את הכוונות שלו כשהוא עשה את מה שהוא עשה, מה חשוב לו ומה פחות חשוב לו. ברוב המקרים, הבנה הדדית מקלה על מציאת פתרון מוסכם. שיטת הגישור מלמדת כיצד לבחון את הסיטואציה ולמצוא פתרון שמספק, לפחות באופן חלקי, את שני הצדדים. בדרך כלל, הקשיים ביישוב סכסוכים נובעים מחוסר רצון לשתף פעולה, מתקיעות בעמדות קיצוניות ומגישה עוינת ובלתי מתפשרת. בסכסוכים קשים, חלק גדול מעבודת המגשר הוא לבנות יחסי אמון ו”לרכך” את האנשים, הכול תוך כדי בירור הצרכים וחיפוש פתרון משלב.

המאמר מבוסס על חומר בפרק המבוא של ספרה של ד”ר סוזן זיידל: להתגרש ולהישאר חברים. המדריך המורחב לגישור ולהסדרי גירושין (הוצאת הסכמות, 2004).