גירושין במשפחה עם ילדים בגיל הרך

(חלק מפרק 7 בספר, להתגרש ולהישאר חברים מאת ד"ר סוזן זיידל)


הסיבות לקשיים בגיל הרך

העדר בסיס. חווית הגירושין היא קשה בכל גיל, אך לילדים גדולים יש יתרונות מסוימים. קודם כל, השנים הטובות שקדמו למשבר מהוות בסיס איתן ומקור לכוח נפשי עבור ילדים, שנאלצים להתמודד עם חווית הגירושין. ילדים גדולים מתמודדים טוב יותר בזכות הבסיס המוצק שנבנה לאורך שנים, שבהן שהו עם הוריהם כמשפחה רגילה. ילדים בגיל הרך לא הספיקו לחוות חיי משפחה "רגילים" והם קטנים מדי אפילו לזכור את התקופה שקדמה לגירושין.

קושי בהבנת המצב. חלק מהקשיים בגיל הרך נובעים מכך שאין הילד הקטן מסוגל להבין את השינויים שחלים בחייו והוא חש בלבול וחרדה. קשה לילדים קטנים לקלוט ולזכור את לוח הזמנים המסדיר את הזמן שלהם עם כל אחד מההורים.

תלות בהורים. לעיתים הילדים בגיל הרך "מאבדים" לא רק את האב שעזב את הבית, אלא גם את האם, כפי שהייתה לפני המשבר. היא משתנה בגלל מצוקה כלכלית, שמאלצת אותה לצאת לעבודה מחוץ לבית, או לעבוד יותר שעות. באופן טבעי, כאם חד-הורית היא גם עסוקה יותר במשימות נוספות. לעיתים, המשבר הנפשי של ההורים פוגע ביכולת שלהם לתפקד כהורים, קושי שלעיתים נמשך זמן רב. הילדים חווים עצבות וגעגועים להורה, שלא נמצא איתם. ילד שיש לו אחים חש פחות בדידות לאחר גירושי הוריו מילד קטן שהוא בן יחיד.

ילדים קטנים הם פגיעים יותר מילדים גדולים, כי הם יותר תלויים בהורים והם זקוקים לתשומת לב רבה יותר ולהפגנה מתמדת של אהבה וחיבה. ההורים והבית הם כל עולמו של הילד בגיל הרך, וכשאלו מתפרקים, נהרס גם עולמו היחידי. בנוסף לחרדת נטישה ופחדים אחרים, הילדים חשים עצב וגם כעס. בגלל הכעסים שחשים הילדים, לפעמים הם מגלים תוקפנות כלפי חבריהם בגן, וכלפי אחיהם או הוריהם בבית. תופעה זו עלולה לפגוע בתדמיתם החברתית והמשפחתית ולגרור אחריה בעיות נוספות.

"נספחים" חדשים. מטבע הדברים, לילדים קטנים יש הורים צעירים, שירצו למצוא לעצמם בני-זוג חדשים. לעיתים הגירושין עצמם הם כתוצאה מן העובדה, שאחד ההורים התאהב בבן-זוג חדש. לכן צפויים שינויים רבים, הכרוכים בקשר החדש של אחד ההורים או של שניהם. אנשים נוספים נכנסים לחיי הילד הקטן, השרוי כבר במשבר הגירושין של הוריו ועניין זה מבלבל אותו וגורם לו פחדים. הוא נאלץ להכיר פתאום הורה חורג, אחים חורגים, "חצאי אחים" ודמויות חדשות נוספות, בין אם ירצה או לא. אם התמזל מזלו, ה"נספחים" האלה שהגיעו למשפחתו משתלבים בחיי הילד בצורה חיובית, אך לעיתים קרובות מתרחשים אירועים לא כל כך נעימים. לפעמים נישואין שניים יוצרים קשיים רבים ולכן חלק מהם נכשל. הילדים עלולים לחוות משבר גירושין פעם נוספת.

כמובן, "נספחים" חדשים יכולים למלא מקום חשוב בחיי הילד, ולעיתים, הורה חורג מעניק לילד את מה שחסר לו מהורה ביולוגי שאינו ממלא את תפקידו כראוי. בדרך כלל, ילדים קטנים נקשרים ביתר קלות לדמויות חדשות לעומת ילדים גדולים, אם הם זוכים ליחס חם ואוהד. עם זאת, ילדים שרגילים לחיים עם הורה אחד, בדרך כלל עם האם, מאז הגיל הרך, עלולים להיקלע למשבר כאשר הורה חורג וילדיו מנישואין קודמים "פולשים" לחייו בגיל בית הספר או בגיל ההתבגרות.


סוגיות מיוחדות לגבי תינוקות וילדים בגיל הרך

עיתוי קבלת ההחלטה וביצוע הפירוד בין בני-הזוג. לא מומלץ לקבל החלטה בעניין גירושין בתקופת ההריון או בחצי השנה הראשונה שלאחר לידת הילד הראשון. תקופת הריון, לידה וטיפול בפעוטות היא תקופה רווית התרגשות חיובית, אך יש בה גם מתחים ורגשות מעורבים. המעבר מזוגיות להורות כרוך בשינוים רבים ובלחצים. רוב הזוגות עוברים עליות ומורדות לאחר הלידה, בלי לפגוע בקשר הזוגי בצורה חמורה. ואולם, אצל זוגות שהזוגיות ביניהם הייתה בעייתית לפני ההריון, המשבר הנורמטיבי בתקופת ההריון והלידה עלול להסתיים בגירושין. מכיוון שזו תקופה קשה במיוחד, ומאפיינים אותה חוסר יציבות, מצבי רוח והתרגזויות, לא רצוי לקבל החלטה רצינית כל כך כמו גירושין בתקופה קשה זאת. יתר על כן, פרידה בין בני-זוג, אם היא מתרחשת לקראת לידת תינוק או זמן קצר אחריה, מעמידה את ההורים בפני דילמות קשות, בעיקר בתכנון ובביצוע הסדרי קשר.

מבחינת הילד והקשר שלו עם שני ההורים, מומלץ להמתין - במידת האפשר – עד שיגיע לפחות לגיל שנתיים. בגיל שנתיים, בדרך כלל, החיבור הרגשי לשני ההורים כבר מבוסס, הרגלי האכילה והשינה קיבלו דפוס קבוע, הילד רגיל לפרידות זמניות מאמו והוא גם מסוגל לבטא את רצונותיו ואת רגשותיו במילים. עם זאת, לפעמים הנסיבות מחייבות גירושין, למרות שיש לבני-הזוג תינוק. מה מומלץ לעשות בעניין הסדרי קשר בין תינוק להורה שאינו גר איתו בבית?

הסדרי קשר. כמו בכל גיל, אין רק דרך אחת נכונה להסדר הקשר בין ילד לבין שני הוריו. ההסדר חייב להתאים להורים המסוימים ולתינוק המסוים. מי טיפל בתינוק עד הפירוד? מה מידת הניסיון של כל הורה בטיפול בתינוק זה או בילדים קודמים בהיותם תינוקות? האם הָאֵם מניקה? האם לתינוק בעיות בריאות או קשיים אחרים? האם התינוק רגיל למטפלים אחדים או רק לאמו? על מנת לפתח, לחזק ולשמור על הקשר הקיים בין פעוט לבין הורה שעזב את הבית, רצוי שהם יפגשו לעיתים קרובות, אפילו זמן קצר ובלבד שיתראו בתכיפות. מומלץ שהקשר יתקיים בסביבה שהילד רגיל אליה, עד שיחוש ביטחון עם ההורה המוכר לו פחות. מומלץ לנסות לשהות בבית השני באופן הדרגתי למשך זמן שילך ויתארך לפי הסתגלות הילד והתפתחותו. קל יותר לילד קטן לעבור מבית לבית כשיש לו אחים גדולים יותר, שנמצאים איתו בבית השני, בייחוד כשלנים שם. כמו כן, חשוב שיהיו איתו חפצים שהוא קשור אליהם במיוחד, כמו שמיכה רכה או צעצוע אהוב.

לינה אצל האב. נושא רגיש, שמעורר חילוקי דעות בין בני-הזוג שנפרדים ובין אנשי מקצוע כאחד, הוא הגיל המתאים ללינת ילד אצל האב.  יש שטוענים שהלינה אצל האב תורמת לילד בכל גיל, אפילו בינקותו, ויש שטוענים שלינה אצל האב עלולה להקשות על תינוקות וילדים מאוד קטנים. כמו בכל דבר, כנראה שיש אמת בשתי העמדות המנוגדות והכל תלוי בתכונות הילד ובאיכות הקשר הקיים בין הילד לאביו. לפי מחקר שנערך לאחרונה בארה"ב, לינה בבית האב הוא פחות בעייתית אצל ילדים בני ארבע ומעלה מאשר צעירים יותר, אבל גם לינה של ילדים בני שלוש ופחות מזה נראית כגורם חיובי עבור חלק מהילדים שנבדקו. המסקנה העיקרית של המחקר הייתה שלינה בבית האב – אם היא מתרחשת או לאו – אינה גורם משמעותי בהסתגלות הילד לגירושין ולמצבו הנפשי בתקופה שלאחר הפירוד. זאת אומרת, מבחינת מצבו הנפשי של הילד, בשני המצבים - עם או בלי לינה אצל האב לאחר הגירושין - אצל חלק מהילדים יש תוצאות חיוביות, ואילו אצל חלקם האחר קיימות תוצאות פחות טובות.

ההורים צריכים להחליט לא רק על בסיס המלצות כלליות של אנשי מקצוע, אלא בעיקר אם זה מתאים להם ולילדיהם. בכל מקרה, חשוב מאוד שהם יהיו "עם היד על הדופק" וישנו כל הסדר, שמערער את שיווי המשקל של הילד.

חשיבות הקביעות בביצוע ההסדר. להבדיל מנושא הלינה, גורם שבהחלט משפיע על מצבם של ילדים קטנים הוא העקביות של הֶסְדֶר הקשר משבוע לשבוע. עקביות בביצוע הסדר קשר בין הילד להורה שאינו גר איתו, מקילה על ילדים קטנים. ילדים שנאלצו להסתגל ללוחות-זמנים שהשתנו לעיתים קרובות, הפגינו יותר סימני מצוקה בהשוואה לילדים שחוו יציבות בלוחות-הזמנים.

הצורך בעדכונים תכופים. השנתיים הראשונות של ילד מאופיינות בקצב מהיר של שינויים והתפתחות. מגיל שנתיים עד גיל שש, קצב ההתפתחות איטי יותר, אבל עדיין חלים שינויים משמעותיים משנה לשנה ומפעם לפעם. סידור שמתאים לגיל מסוים לא בהכרח יתאים לגיל אחר. ההורים צריכים לבחון את המצב מדי פעם ולשנות את ההסדר בהתאם. כמו כן, חייבת להיות דו-שיח רצוף וענייני בין שני ההורים, כדי שיוכלו בשקט ובשלווה להחליף מידע חשוב אודות הילד – מצבו הבריאותי, התנהגותו וכדומה. הורות משותפת מחייבת קשר רצוף בין ההורים בכל גיל של הילד, אבל כשהילד בגיל הרך הקשר בין ההורים חייב להיות כמעט יומיומי.  

דאגה נאותה לילדים בגיל הרך
ילדי גירושין בגיל הרך זקוקים לתמיכה עקבית וממושכת ולאוזן קשבת מצד כל המבוגרים בחייהם – הורים, קרובי-משפחה, מטפלות וגננות. חשוב לתת תמיכה לא רק במקרה שהגירושין "טריים", אלא גם לילדים שהוריהם התגרשו לפני שנה, שנתיים ויותר.  אם מאתרים "בעיות" – במישור הרגשי, החברתי או הלימודי – בשלב מוקדם ככל שניתן, אפשר גם לתת טיפול מתאים במועד מוקדם ובאופן כזה, למנוע  את הנזקים הפוטנציאליים שעלולים להתרחש אצל ילדי גירושין.