לעמוד המאמרים הראשי...
הליך חדש: "משפט שיתופי" בסכסוכי גירושים
מאת ד"ר סוזן זיידל
פורסם לראשונה ב"נקודת גישור", ביטאון המוסד הארצי לגישור של לשכת עורכי הדין בישראל,
גיליון מס' 5, נובמבר 2002.
משפט שיתופי - "collaborative law" באנגלית - הינו נושא חדשני בצפון אמריקה שעשוי לעניין עורכי-דין גם בישראל. בשנים האחרונות, הוצג הנושא במאמרים, בסדנאות הכשרה ובכנסים של לשכת עורכי הדין האמריקאי. לאחרונה יצא לאור ספר שמציג את השיטה ומלמד עורכי-דין ליישם אותה.
משפט שיתופי מצטרף לשורה של שיטות חלופיות ליישוב סכסוכים (ADR). להבדיל מגישור או בוררות, זוהי חלופה לעורכי-דין בלבד, שכן מדובר בסוג של ייצוג משפטי המאמץ עקרונות ודרכי חשיבה מתחום הגישור. משפט שיתופי מהווה שינוי כיוון בסיסי בתפקוד עורך-הדין. ניתן ליישם את השיטה בכל סכסוך, אך בינתיים השימוש נפוץ יותר בענייני גירושין. השיטה דורשת שני עורכי-דין "שיתופיים" המייצגים, כל אחד, את הצד שלו. הצדדים מחויבים להגיע להסדר אופטימלי, מחוץ לכותלי בית המשפט, המשרת את הצרכים של שני הצדדים. עורכי-הדין מחוייבים לסיים את תפקידם בתיק אם אחד הצדדים יחליט לפתוח בהליכים משפטיים.
במסגרת זו, אין תובע ונתבע. שני הצדדים מחוייבים למצוא פתרון לבעיות ביניהם, פתרון המביא בחשבון את הצרכים והרצונות של שניהם כאחד. כמו בהליך של גישור , המטרה היא ליישב את הסכסוך, להסדיר את העניינים בשיתוף פעולה במסגרת פרטית ובלתי פורמלית. עורכי-הדין משתתפים בכל הדיונים, אך ההחלטות הן של הצדדים עצמם. ייעוץ משפטי הוא חלק אינטגרלי בתהליך ועורכי-הדין מכינים את כל המסמכים הנדרשים לטיפול המשפטי בגירושין.
בתחילת התהליך, הצדדים חותמים על חוזה השתתפות שבו הם מתחייבים לגלות כל מידע רלוונטי לנושאים העומדים לדיון. עורך-דין שיתופי יפרוש מהתהליך אם יתברר שהלקוח שלו אינו לגמרי כינה וישר או אינו משתתף בתום לב. בתנאים אלו, עורכי-הדין בוטחים אחד בשני, דבר המאפשר שיתוף פעולה אמיתי. כמו כן, הצדדים מחוייבים לכבד אחד את השני ולהימנע מדיבור מעליב או מזלזל.
השיטה מעודדת שימוש במומחים אחרים לפי הצורך (שמאי, רואה חשבון, פסיכולוג ועוד) והמומחים נבחרים באופן משותף ומשרתים את שני הצדדים כאחד. עורכי-דין שיתופיים מודעים לצורך לטפל בנושאים רגשיים העומדים מאחורי סכסוכים רבים. כמו כן, חוזה ההשתתפות מדגיש את המחוייבות לדאוג לטובת הילדים במשפחה ולהפחית למינימום את ההשלכות השליליות של הגירושין על ילדיהם.
אין מקום בתהליך הזה לאיומים לפנות לערכאות. עורכי-הדין בעצמם מחוייבים ליישב את הסכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט. יש להם אינטרס ברור להצליח במטרה, כי שני עורכי-הדין "מאבדים" את התיק אם אחד הצדדים מחליט לפנות לערכאות. במקרה שלא מצליחים לפתור את כל הסוגיות במשא ומתן, הצדדים יכולים להפנות את הנושא לבורר.
שיטת המשפט השיתופי מתאימה באופן מיוחד למצב המשפטי בדיני משפחה בישראל, שבו קיים "מרוץ הסמכויות". פנייה לגישור, בטרם נפתח תיק - לא בבית הדין ולא בבית משפט לענייני משפחה - מותירה מקום לחשש שבן הזוג יפעל בינתיים מאחורי הגב כדי להשיג יתרון בהקניית סמכות לדון בתיק לערכאה הנוחה עבורו. תכף התחייבות הצדדים בהסכם ההשתתפות בהליך הגישור שלא לנקוט בצעדים משפטיים חד-צדדיים, לא תמיד קיימת מידה מספקת של אימון בין בני-זוג המצויים על סף פירוד ובשל כך הם עלולים לבחור בפנייה לערכאות במקום למגשר. האופציה של שני עורכי-דין המחוייבים להימנע מהתדיינות משפטית עשויה להיות חלופה בטוחה יותר, מבלי לוותר על ניסיון לשתף פעולה ולחפש פתרונות שיהיו הוגנים וסבירים לשני הצדדים. בבחירת חלופה זו, נהנים הצדדים מייצוג משפטי ומניהול משא ומתן באווירה של רצון חיובי ושיתוף פעולה למען הילדים. כאשר שני עורכי-הדין משתפים פעולה לטובת כל הצדדים, אין בהכרח צורך באיש מקצוע נוסף (המגשר), אבל פניה לגישור עשויה להשתלב בתהליך של משפט שיתופי, לפי הצורך.
שכר הטרחה של עורך-דין במשפט שיתופי נקבע לפי שעה ולפי התעריף הרגיל שלו. מבחינת העלות ללקוחות, עלות יישוב הסכסוך במשפט שיתופי היא בין 1/10 עד 1/20 של העלות ההתדיינות המשפטית לאותן הסוגיות . יותר קשה להשוות את העלויות הכרוכות במשפט שיתופי לעומת העלויות בגישור. העלויות בגישור משתנות על פי גורמים מסוימים, כמו השלב בהליך המשפטי שבו מתרחש הגישור, האם הצדדים מיוצגים או לא, האם עורכי-הדין משתתפים בישיבות הגישור או לא, האם הגישור מתנהל במסגרת פרטית או ציבורית ועוד.
באופן תיאורטי, משפט שיתופי עשוי להתאים לכל סכסוך שמתאים לגישור, טרם פתיחת הליכים משפטיים. באופן מעשי, מכיוון שהשיטה דורשת שני עורכי-דין שיתופיים, הצדדים לסכסוך צריכים לבחור בשיטה טרם בחירת באי-כוחם. בדרך כלל, בוחרים בשיטה זו צדדים המעוניינים לשמור על קשר טוב אחד עם השני. אנשים כאלה מתכננים יחד את דרכי הפעולה הרצויים להם. זוגות העומדים לפני פירוד, וקרובי משפחה מסוכסכים אחרים, מהווים קהל היעד הטבעי ביותר והמתאים ביותר למשפט שיתופי.
על אף המטרה המשותפת והגישה הזהה ליישוב סכסוכים של שיטת הגישור ושל שיטת המשפט השיתופי, ההבדלים בין שתי השיטות הם משמעותיים עבור הלקוחות הפוטנציאליים, עבור מקצוע עריכת-הדין ועבור אוכלוסיית המתגרשים ככלל. השימוש במשפט שיתופי במקום ייצוג משפטי בהתדיינות משפטית תשפר את תדמיתו של עורך-הדין בעיני החברה ותשרת את האינטרסים של המשפחות המתגרשות. משפט שיתופי מתאים לקשת רחבה יותר של אוכלוסיית המתגרשים מאשר תהליך הגישור בזכות המעורבות הפעילה והחיובית של עורכי-הדין במשפט שיתופי. מאמץ של שני עורכי-הדין למצוא פתרונות יצירתיים והוגנים לשני הצדדים עשוי להשיג תוצאות טובות עבור המשפחות ויקטין למינימום את מספר המשפחות הנזקקות להכרעה משפטית.
המשפט השיתופי התפתח בארה"ב מתוך מודעות ציבורית להשלכות הקשות של התדיינות משפטית על משפחות מתגרשות, ולאחר שנים רבות של התנסות חיובית בהליך הגישור. הרעיון של משפט שיתופי עשוי להתקבל על ידי עורכי-דין שעברו הכשרה בגישור והפנימו את הרעיון של משא ומתן המבוסס על צורכי הצדדים ועל שיתוף פעולה. מרבית עורכי-הדין האמריקאים, המציעים שירותי "משפט שיתופי" מציעים גם שירותי גישור. שתי החלופות הולכות יד ביד. עורכי-דין, אשר שיטת הגישור מקובלת עליהם, יקדמו בברכה את שיטת המשפט השיתופי, כחלופה נוספת בטיפול בענייני משפחה.
גרסה דומה של המאמר פורסמה גם בבטאון לשכת עורכי הדין בישראל, חיפה והצפון, "דין ואומר",
גליון מס' 13, דצמבר 2002
|
|
|
