הסכמות בגישור

עבור אב, ההיבט המכאיב ביותר בסיום הנישואים (אם ביוזמתו ואם ביוזמת אשתו) הוא ה”אובדן” של הילדים: אובדן הקשר היום-יומי המתלווה לחיים רגילים של משפחה תחת קורת גג אחת. ברוב המקרים, ובאופן מיוחד כאשר הילדים צעירים מאוד, הילדים יישארו בחזקת האם והאב יהפוך להורה שאינו גר עם הילדים (”הורה לא-משמורן”). בדרך כלל, הילדים ישהו אצל האב כל סוף-שבוע שני ופעם או פעמיים בשבוע בשעות אחה”צ – סידור שונה לחלוטין מהקשר היום-יומי שהיה לפני הגירושים.

עבור גברים שלא היו מעורבים בגידול הילדים במהלך הנישואים וראו אותם בעיקר בסופי שבוע, המצב לאחר הגירושים לא יהיה שונה כל כך. למעשה, לעיתים קורה שאבות נמצאים עם ילדיהם יותר שעות מאשר לפני הגירושים כי הם מבינים, שהם צריכים להשקיע בבניית מערכת יחסים או בחיזוק ושימור מערכת היחסים הקיימת בינם לבין ילדיהם.

אף על פי כן, אבות צעירים רבים לוקחים על עצמם כיום חלק משמעותי מגידול הילדים החל מתקופת הינקות. כיום יש יותר שוויון בין בני-זוג במיוחד כששניהם בעלי קריירה. כאשר נפרדים הורים כאלה, הם עשויים לקבוע הסדר הורות, המשקף את השותפות בהורות שהייתה קיימת בזמן הנישואים – מה שמהווה סוג של משמורת משותפת. ובכל זאת, במרבית מקרי הגירושים, ההחלטה המקובלת היא משמורת של האמא כשלאבא נותר תפקיד פחות מרכזי בחיי הילדים.
להמשך »