2 בApril, 2004
· נושאים: גירושין וילדים
מפרק 7 בספר, להתגרש ולהישאר חברים מאת ד”ר סוזן זיידל
הורים צריכים לספר לילדיהם בכל גיל, על השינויים שיתרחשו בחיי המשפחה. ילדים בדרך כלל מודעים למתחים, עוד בטרם עלו על פני השטח, יותר ממה שהוריהם חושבים, והם חשים חרדה וחוסר ודאות. במוקדם או במאוחר על הילדים לדעת, שהוריהם מתכוונים להיפרד ורצוי לתת להם זמן “לעכל” את ההכרזה ולהכין את עצמם לשינויים, שיחולו בחייהם.
העיתוי המתאים לספר לילד תלוי בגילו, בנסיבות ההחלטה ובמועד שבו הוריו מתכננים להיפרד פיזית. ילדים נוהגים לחשוב מייד על המשמעות המעשית של ההחלטה לגביהם - האם זה בגללי? מה יהיה איתי? איפה אגור? מי ידאג לי? מתי אראה את ההורה שלא יגור איתי? להמשך »
קישור קבוע
2 בApril, 2004
· נושאים: גישור בגירושין
פרק 8 בספר, להתגרש ולהישאר חברים מאת ד”ר סוזן זיידל
בפתיחתו של ספר המתמקד בילדי גירושין1, מופיעה קריקטורה שבה זוג קשישים מופלגים עומדים לפני הדיינים בבית-הדין הרבני ומבקשים גט. שואל אותם הרב: “מדוע חיכיתם כל-כך הרבה שנים?” והזקנים עונים: “כדי לא לפגוע בילדים…חיכינו עד שהם ימותו”.
מאז ומתמיד, היו זוגות שרצו להתגרש אך נשארו יחד כדי לא לפגוע בילדים. בעבר, חלק גדול מהמתגרשים בישראל היו זוגות צעירים ללא ילדים או עם ילד אחד. כיום, חלק גדול מהזוגות המתגרשים נשואים שנים ארוכות יותר ומטופלים בילדים בגילים שונים. זוגות אחרים דוחים את הקץ עד שילדיהם מגיעים לבגרותם ומתחילים “לעוף” מהקן. חלקם דוחים את הגירושין מתוך תקווה שהתקופה הגרועה תחלוף, שהנישואין יהיו טובים יותר בעתיד. חלקם מוגבלים במשאבים כספיים ומעדיפים לסבול נפשית ולא כלכלית.
בתקופה שבה הקן מתרוקן, אנשים עושים חשבון-נפש ומקבלים החלטות נועזות. לפעמים הזוגיות מקבלת תנופה חדשה ולפעמים נשארים עם הריחוק והריקנות שבזוגיות. הקרקע פורייה לגירושין מאוחרים. להמשך »
קישור קבוע
תגובות